דה-שבו, סיטרואן ... הבלוג

אנחנו על הדשא והוא עומד ברקע. אני עושה פיפי בסמוך לו, התחתונים מתוחות לי סמוך לברכיים והוא מסתיר אותי. אנחנו בפנים מנפנפות החוצה, אנחנו בבגדי ים והוא ממתין בצד, אלבום התמונות המשפחתי. וגם תמונה אלמותית מהזיכרון, אני עומדת במרפסת הבית, אני רואה את אמי מלמעלה, דרך הזכוכית, על רגליה מונחת שמיכת תינוקות ורודה, הם חזרו מבית החולים, אני מזנקת מהמרפסת לדלת הבית.

אז אחרי החגים.

אחרי החגים נסיים את העבודה על הזקנה שלי?

אחרי ליל הסדר, שמעון הפחח יתלבש על הדה-שבו ויטפל ברשימת המטלות שלי?

אחרי החגים אוכל לאסוף אותה ולצאת סוף סוף את שערי המחלקה הסגורה?

אחרי החגים ...

אז לכבוד תחילת חופשת הפסח של הנסיך הקטן, לקחתי אותו לפגוש את הדה-שבו הזקנה שלי ... הוא כבר יותר מתגעגע ממני ודבר זה טורד את מנוחתי. כלומר, הנסיך חוזר ומטריד אותי עם השאלה המתבקשת: "אבא, מתי כבר הדה-שבו תחזור הביתה?".

ואני, לאחרונה, ממלמל תשובה חלושה: "אחרי החגים".

הדה-שבו, כהרגלה, ניצבה בפינת המוסך - גלמודה ובודדה.

הפעם, פינקתי אותה במצבר טעון והיא החזירה לי טובה והתניעה לאחר שתיים - שלוש משיכות בידית ההתנעה .. הדלק זרם במסנן והפיח בקע מתוך צינור המפלט וכל 425 הסמ"ק שלה רעמו בכול. כאילו קוראת אלי - "החוצה, החוצה מפה ...".

שמעון הפחח, כהרגלו בתקופה האחרונה, הערים תלי-תילים של תרוצים וסיבות לעיכוב בעבודה ... ואני, חסר אונים לגמרי.

אז בחול המועד, הבטיח, אקדיש לה את תשומת הלב המגיעה לה ואחרי החגים תקבל אותה כמו חדשה.

היום קפץ אלי לביקור גל - כך סתם לכוס קפה.

אז על מה יכולים לדבר שני חובבי דה-שבו שהרכב שלהם מושבת? ... על דה-שבו, על התסכול מאין דה-שבו, על התשוקה לדהשבו, על הקושי בהעדרו של דהשבו פעיל ... בקיצור - על הכמיהה הבלתי נגמרת לדה-שבו.

ואז הוא הלך.

עוד כמה תמונות שאני נתקל בהן ברשת האינטרנט ובפרט ברשת החברתית טוויטר באזכורים לרכב הדהשבו 2cv החביב עלי.

לאחרונה - נשמעים קולות, בקרב קהילת חובבי הדה-שבו ובפרט חברי מועדון הדה-שבו הישראלי, המעמידים בספק את עצם בעלותי על הזקנה (הדהשבו, כלומר) ... ויש לומר, בצדק.

אז הנה רשימת התירוצים הנכונים והמוצדקים ביותר ... רק שהם כולם תרוצים ... מדוע טרם השלמתי את מלאכת השיפוץ שלה:

א. אני עסוק נורא, לא קל להיות עצמאי.

ב. שמעון הפחח, דופק לי ברז אחר ברז.

ג. לקח לי זמן להתגבר על מספר בעיות - חשמל ועוד.

ד. מזג האוויר, החגים, המשפחה, החופשות, הברד, השלג, החמסין, מחיר הדלק ...

ה. פשוט מתעצל, לא מקפיד לשמור על נוכחות במוסך ... אין לי מילים - אכזבה!

בקיצור, אין לי באמת תרוץ טוב ורק אוכל לשתף בביקור האחרון שלי במחלקה הפנימית, ביום חמישי האחרון ... היא, כהרגלה, ניצבה בפינת המוסך - מוגנת מפני הסערה שבחוץ - אני מתקשר על בסיס יומי לשמעון לוודא שהיא אכן בפנים ולא גרר אותה החוצה לפנות מקום ללקוחות שלו!

שמעון, כמובן, לא ממש התקדם עם סדרת המשימות הקטנות והרבות שנותרו לו - טיפול בצינור מילוי הדלק, שיוף רצפת תא המטען, חיבור החלונות והגומיות, תושבת המצבר, הגריל הקדמי ... וכו' וכו'.

אני בכל מקרה, שכחתי את המצבר שישב בלילה בטעינה ולכן נדרשנו לפרק אחד מהרכבים הרבים בחצר של שמעון ... הזקנה, השתעלה ולא נדלקה ... מאיזו סיבה, שיערתי שהדלק לא מגיע אז שחררתי את הטבעת סביב צינור הדלק שאחרי המסנן ... והופ - קיבלתי שטיפת דלק לתוך העין.

אלוהים ישמור.

הייתי ילד, לא בטוח בן כמה - פחות מעשר כנראה, אבל לא ברור בדיוק כמה קטן. מעשה שהיה כך, היה.