אתמול קיבלתי טלפון מרגש - טלפון משמעון הפחח!
ולמה מרגש? כי זה ההוא שאצלו מתאשפזת הזקנה הדה-שבו החביבה שלי. זה שלעיתים ימים לא ענה לטלפון. זה כול צרות העולם ניתכו עליו בחודשים האחרונים ועמם נגרר הטיפול ב-2cv שלי.
ואתמול, הוא מתקשר ודואג וטורח ומציין - שאני חייב להגיע, להתייצב לפקודה, לבחון, לסקור ולוודא שהוא מטפל בגברת דה-שבו סיטרואן שלי כהלכה!
האמנם?, שאלתי, זהו שמעון שתמיד דחה ותירץ?
ובכן, כן!
אז לקח לי יום וקצת ובבוקר קמתי ויצאתי למחסן ושלפתי משם את הספסל האחורי של הדהשבו שלי והסרתי מעליו את ערמת הסמרטוטים שכיסתה אותו מזה שנים והעמסתי אותו לאחורי הרכב וביחד עם אשתי, זוגתי, נשמת אפי - פצחנו בנסיעה למחלקה הפנימית. לבקר את הגברת הזקנה - דהשבו סיטרואן 2cv 1962.
את הספסל, כך החלטתי - אוסיף למניין הכסאות שכבר עירטלתי ומסרתי לידי שמעון לניקוי וצביעה מחדש.
התייצבתי!
שמעון מחייך, מרוצה ונינוח ... כבר טוב, הזקנה צריכה יחס ולא חריקת שינים!
בחזית האולם, עמדה לו שוב Triumph חבוט ונראה ששמעון חזר לעבוד עליו - סימון טוב! יש לו זמן, יש לו מצב רוח ובפרט אורך רוח.
וכעת, לזקנה.
היא עמדה לה בפינה הקבוע שלה ונדמה שסוג של חיוך מסתתר מתחת לפח שלה. ראו איזה פלא, כולה ממורקת בצבע יסוד אפור ששיווה לה גוון רציני ומיושב משהו ... או-הו, איך אני ממתין לרגע שאוכל לדרוך על דוושת התאוצה ולאפשר לה להסתער על הכביש ולהוכיח לכולם שעוד כוחה במותניה והרצינות ממנה והלאה!
ראשית דבר, שלפתי את ספסל הדה-שבו מתוך הרכב והצגתי אותו לראווה בפני שמעון.
לא קיבלתי חיוך.
הסברתי לו שזה בהמשך לערטול כסאות הנהג שביצעתי מולו בשבוע שעבר וספסל זה שנמצא במצב טוב למדי - דורש רק מעט ניקוי וצבע.
הפעם, קיבלתי חיוך. חיוך קטן. אבל חיוך.
בכל מקרה, שלפנו את הרשימה של דברים לעשות והתחלנו לבחון את הדה-שבו מקרוב. בסה"כ הדברים בהחלט התקדמו ובפרט הייתי מרוצה מבחינת מסגרת החלון הקדמי שהיה מקור הצרות והסיבה לביקור המקורי במחלקה הפנימית.
נראה שהסיום לא ממש רחוק מאיתנו. כמה דברים שעלו על הפרק:
- תיפסי סוגרי מכסה המנוע הוסרו ויש לשקמם ולהחזיר למקום.
- יש לפרק את ידית האיתות, לטובת מירוק וצביעה של מוט ההגה.
- אור הנסיעה לאחור הפנימי, פורק ואוחסן - לשם שיקום בצבע.
- אובחנו כמה נקודות הדורשות טיפול נוסף - הפינה הימנית הקדמית של מסגרת הגג ובה אובחן גודש של חומר מילוי ישן שדורש ניקוי והשחזה, מעט תחב וחלודה מתחת לטמבון האחורי, כמה הברגות שיש לסדר.
- בנוסף, ביקשתי משמעון שלפני הצביעה ישחרר מעט את הברגים כדי שהצבע יחדור לכל חרך וחריץ למניעת חלודה בעתיד.
- סוכם על אסטרטגיית פעולה לסתימת הסדק בתחתית מיכל הדלק - השחזה, מירוק וחיזוק.
מעבר לכך, החלטתי לטפל באופן סופי, מוחלט ויסודי במוט הפיתול שמפלס את תושבת הפנסים הקדמיים ... זה שכבר בעבר ציינתי את העובדה שאיני מצליח לשחררו.
אז שחרור הפינים שתופסים את הצינור המחזיק את הפנסים (ותודה לשמוליק על העצה).
כמה מכות פטיש בזווית המתאימה.
כמה ליטרים של WD-40 לשחרור חלודה ולכלוך.
ושוב כמה מכות פטיש.
לא זז.
יצאתי לאור השמש לכמה דקות מנוחה וחזרתי פנימה.
בעצתו של אחמד, שמעון הביא אותו לסייע בטיפול בזקנה שלי - בדה-שבו, הסתייעתי בג'בקה שננעלה על בסיס תושבת הפנס ותוך כדי תנופה ניסתי להביא לסיבוב קל של צינור התושבת ... ושוב, ושוב ... ושוב.
והיי! ראו זה פלא - הצינור החל לנוע.
עוד כמה מכות פטיש וקצת שכנוע והמוט נע למעלה ולמטה - כמה מעלות בודדות שנדמה שהן עולם ומלואו.
מיהרתי לתא הנהג ומשם באמצעות הברז המחובר למוט הפיתול החילותי לסובב במרץ ומקווה לתגובה חיובית בתזוזת הצינור - אז נראה שכן, אם כי לא בטוח שזה די. אולי יידרש עוד שכנוע. אבל מה שבטוח שהצינור השתחרר ותם חלקו כסורר!